בחמש דקות לשבע כבר הייתי מחוץ לדלת הריוקן, זה נחשב מוקדם. הדרך לאורך כביש 196 שמתפתל לאורך החוף הצפוני של שיקוקו וממנו נשקף הונשו והירושימה כמטחווי מעבורת או גשר אדיר מימדים שעמודיו מדלגים מאי לאי קרוב ל Himabari, העיר אליה אני שם פעמי. נראה היה בתחילה שיהיה יום משמים אך השביל להנרו מוביל אותי לטיפוס קליל של 150 מטר בטווח קצר ומכניס אותי לאזור חקלאי צפוף בפרדסים של מנדרינות, קלמנטינות ותפוזים. אצלם הפרי מבשיל בסתיו. 

היום ארעה תאונת הדרכים הראשונה שלי. בעודי הולך במרץ בין סמטאות כפר קטן, מסימטה עוד יותר קטנה, גחה לה זקנה בת מי יודע כמה, כשהיא רכובה על אופניה וכובעה רחב השוליים מסתיר את פניה. בפניה שמאלה, היא פגשה אותי מבלי שראתה ומן הסתם הוטחה על הרצפה. בשבריר שניה חשבתי לי איך אני מצלצל למשטרה והם הרי לא מבינים מילה, אך בשניה וחצי היא נעמדה על רגליה כשהיא מוחצת את אפה באצבע המורה וביפנית שוטפת ללא שגיאות היא הסבירה לי עד כמה היא אשמה. שוב ושוב הסברתי לה באנגלית שוטפת OK,OK,OK והיא קצת נרגעה. צילמתי אותה כשהיא מניפה את סימן ה V. בדרכי נתקלתי במפעלי רעפים ואורנמנטים של רעפים שכל כך חביבים על היפנים ואכן מתברר שהאזור ניחן בשתי הצלחות. ייצור רעפים שמרביתם בצבע מתכתי אפור כסוף ומגבות. חשבתי שבזה יסתיים היום ולפני עוד לפחות 25 ק״מ וחמישה מקדשים אך לשמחתי, במקדש 55 עבד גנן שגירף, עדר וסידר אבנים במקומן, מתברר כי הוא גם הקליגרף שגילה עניין במוצאי וכששמע שאני מישראל העריף עלי אוסטאי של לחמניה עם מילוי שעועית מתוקה. הוא גם קרא לבחורה שהגיחה מלישכה אחורית, מאופרת בכבדות ואולי כבר עשתה כמה פילינג בחייה אך האנגלית, יוצאת דופן. 

Yuka Itawaki חייתה באוסטרליה כחמש שנים ושבה ליפן, לדעתי עוד מקרה של נישואים כושלים ליפני/אוסטרלי. הבחורה למדה באוניברסיטה יחסים בינלאומים ולקחה קורס מיוחד על הפלסטינים. היא לא יודעת בדיוק מה קורה אך היא מעוניינת ומסוקרנת. שתבוא ותראה!!

החברה Yuka הוציאה מפות משוכפלות והסבירה לי שהדרך למקדש 60 אינה עבירה להנרו ושעלי להגיע בדרך חלופית רק לאחר שאהיה במקדש 62 או 63. טיפ חשוב מאין כמוהו. הם יצאו מגדרם השניים, הקליגרף החביב שהחתים אותי בספר המבקרים הזרים. התוספת בעברית העניקה לי יריעת בד לראש ועוד איזה קמע. הדרך ממקדש 55 ועד למקדש 58 היתה מחורפשת. סימונים רב משמעיים שעלו לי בטיפוס מיותר של 120 מדרגות לסוללה שהקיפה אגם ועם הימורים נוספים  ומוח של ציפור נוד הגעתי לאחר טיפוס מייגע למקום קסום. לא ברור מדוע כל אימת שאני מגיע למקדש מיוחד זה כרוך בקריעת תחת אמיתית. ארבעה ליטר שתיתי היום. הסובלנות היפנית באה לידי ביטוי בשני מקרים. במקדש 56 הסתובבו על שולחן הקליגרף שני כלבי מחמד תאומים ולבנים. במקדש 57 שבונים בו אכסניה הציבו שני ״מוצאות״ בצמוד לפעמון הגדול בו מכים המקפידים במצוות. בכניסה לאכסניית הערב, הייתי אני שרחץ לקובו דיישי את הרגליים. 

במקדש 58 יש אכסניה גדולה ואת פני קיבלה צעירה חמודה עם גומת חן ענקית ועם פתק שבו קראה ביפנית/אנגלית forrow me to your loom

חדרי הוא חדר ״קובו״ ויש בו שירותים ואמבטיה/מקלחת והיא הכינה Hotu cha עם ביסקוויט טעים ועכשיו אפשר להנות מהלחמניה הממולאת. אני האורח היחיד כאן ויש מקום לעשרות רבות אם לא למעלה מכך. הנוף הנשקף מכאן, מרהיב. Imabari פרושה מתחתי והים שולח לעבר השמיים איים/סלעים והגשר נראה כקונסטרוקציה של חייזרים. התבשרתי ע״י החמודה שמחר ב -06:00 אני מוזמן לתפילת שחרית עם הנזירים. אז לילה טוב