אני משער שעכשיו אתם בעיצומן של ההכנות לראש השנה, הכל נקי וממורק וגם מרק העוף מוכן.
אני גם מקווה שהמייל ששלחתי הבוקר הגיע אליכם והתמונה של המסע מתבהרת. אתם כבר מכירים את שיקוקו טוב יותר מהונשו והוקאידו.
הידעתם? בסקר שנערך בקרב אנשי עסקים ובעלי מקצועות חפשיים, נמצא שסאפורו שבהוקאידו, האי הצפוני, נבחרה לעיר הטובה ביותר ביפן מבחינת איכות חיים ויכולת לפתח עסקים.
הבוקר התחיל בהתברברות קלה שהמחישה את חשיבות הנוכחות של יפני/ת צמוד/ה. זו היתה הזדמנות להתרשם מהעיר החיה והמלאה בתיירים. נתקלתי בקבוצת אמריקנים שהלכו לבקר את האונסן העתיק, אוסטרלי צעיר בן 24 שאוהב ללכת לאיבוד ביפן מכיוון שלא מצא את עצמו ואינספור נשים במדים מצחיקים שמקבלות את פני התיירים. יש מה לראות ולעשות במצויימה אם כבר ראיתם את כל האטרקציות בהונשו. הסימונים על הפנים ועד מקדש 52 Taisanji הלכתי בחלק מהדרך על פי המפה ולא על פי הנרו מיצ׳י. משם הדרך הובילה ל 53 ביתר קלות. העיר הגדולה מאחורי והדרך הובילה לאורך הים הפנימי הרגוע. האי הונשו נראה למרחוק והים זרוע סלעי ענק ואיים פזורים. הירושימה במרחק הפלגה קצר. יום חם אבל בריזה נעימה משפרת את ההרגשה. יום של לבד מוחלט שמשום מה מגביר את קצב ההליכה, מה שגורם לי להגיע עוד לפני שדלתות הריוקאן נפתחות. גברת נחמדה שביקשה שארשום אפילו את תאריך הלידה. בגאוה (ויש על מה) כתבה על הנייר שהיא נולדה ב 1940. אתם מבינים, היתה בת חמש כשהסתיימה המלחמה והיא נראית בת חמישים. מלון/ריוקן שחלקו חדרים בסגנון מערבי וחלקו חדרי טטאמי גדולים שיכולים לאכלס אורחים רבים.
בארוחת הערב היה צפוף במונחי שיקוקו. חבורה של עשרה גברים שעל פי ציוד הצלילה שהביאו אתם, כנראה עוסקים בדייג. הם אכלו מאכלים שהביאו לבעלת הבית ובושלו עבורם. אני עם זוג בני שבעים וחמש ומעלה, אכלנו כרגיל, דג מתוק עם פרי לוטוס, סשימי משני סוגי דגים והפעם לא טונה ולא סלמון, מרק צלול עם נתח דג לבן, נתחי תמנון ונתחי דג אחר מוחמצים בעשב ים כלשהו. את רביחת הביצים האהובה על היפנים כאילו היתה דייסת אורז מתוקה, עזבתי לאנחות. אורז ועוד אורז ותה ועוד תה. לפי האינטונציה וזיהוי המילה ״kara" אני יודע לאמר שאני מישראל. הפעם זה גרם למישהו מהם להביע את המילה peace וסימן ה V איפשר גם צילום. הידעתם? הגברים היפנים צובעים שערם וזו עוד סיבה שמסתירה את גילם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה