בבוקר נפרדים בחום מהמשפחה ומצטרפים הבעל הארוך והגמלוני והבת ההריונית. הברכה שלי התקבלה בשמחה רבה ונפרדנו בתצלום קבוצתי. הליכה קצרה מביאה אותנו למקדש 6 המדהים ביופיו, עושה רושם שהאכסניה בו עדיפה על זו של הלילה הקודם. מאוחר יותר פגשנו את ג׳ו ובריאן האוסטרלים ששהו שם והם עשו סיור יסודי במקדש עם אחד הנזירים ולדבריהם, זה מעניין יפה ומפתיע במיוחד.
ההליכה בכפרים שקטים ופסטורלים. לשאלתי מדוע בשמונה בבוקר כל כך שקט, הוא משיב שזו דרכם של אנשי הכפר, לשבת מול הטלויזיה, לאכול ארוחת בוקר ולצפות בתכניות בוקר מטופשות.. ובכלל, שקט מאפיין את יפן. במקדש שבע, כנראה לאחר שהבחינה באנגלית, פנתה אלי Senae ושאלה שלא ככלל היפנים מהיכן אני. בתשובה לשאלתי, ענתה כי חיתה בקנדה שנים מועטות והשאירה מאחור שני ילדים, אותם היא רואה בדרך כלל פעמיים בשנה אך רעידת האדמה קלקלה את כל התכניות... היא כבר רגילה. ההשפעה של המערב עליה ניכרת בפתיחות, באומץ לשאול ובנכונות לעזור אם אזדקק לכך בהמשך. 
בכפר שעברנו קיבלה אותנו במאור פנים אישה שהקימה פינת מנוחה להנרו, האוסטיי להיום הוא קיסם שיניים מגולף לדמות עם כיתוב מיקרוסקופי.
ארוחת צהריים במסעדות אודון מצויינת עם צוות מאיר פנים ושף שטרח להגיע כדי לקשקש כמה מילים באנגלית. מיכל המים הגמיש מולא בשמחה במי קרח.
עד למקדש 11 יש עוד 9 ק"מ ואם רוצים להחתים את הספר,צריך להגביר קצב. לקגיאמה קצת קשה אך הוא מעורר התפעלות למראה הצלקות שבברכיו.
סיימנו 27 ק"מ ללא בעיות של יבלות. הנעלים הן ההוכחה שלא נותנים נעלי הליכה לתיקון. התרמיל מצויין ויש להשלים את הסידרה ל- 38 ליטר.
בריוקאן פגישה מרגשת עם הזקן שהלכתי אתו את מחצית היום הקודם ועוד קבוצה של מבוגרים שעושים את המסע כשבת אחד מהם מסיעה את הציוד שלהם לנקודת הסיום של כל יום. נוח ומפתה.
למחר בבוקר יכינו לנו ארוחת צהרים לדרך. מחר אמורים להגיע למקדש 12 לאחר עליה מצטברת של יותר מ1000 מטר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה