את הדרך עשיתי לבד ישירות עד מקדש מספר שלש, שדות אורז, נחלים שגובה המים בהם ירד לאחר ששלשום הם היו בשיאם לאחר הטייפון והגשמים שהמשיכו לרדת בעוז גם לאחר שחלף. באמצע הדרך למקדש 3 פגשתי את האורח היפני בריוקן מאמש. מילה וחצי באנגלית. ברגע זה אימצתי את שיטת ״אמץ לך הנרו יפני״. הלכנו ביחד למקדש ללא מילה. הבחור נראה כבן 50 מתעניין בפרחים וצמחים. הרוטינה במקדש, הדלקת נר וקטורת, הנחת פתק הנרו עם השם והתאריך, תפילת הסוטרה הספציפית של כל מקדש ומקדש וקריאת סוטרת הלב. ניגשים למשרד, ממתינים בתור, מוסרים את ספר החתימות כשאני עומד ומשתאה כיצד נשמרת האמנות הזו. מתבצעת כתיבת קליגרפית ומספיגים את הדיו עם נייר סופג.
ממקדש 3 הלכתי לבד, על פי הסימנים והמפה. זה לא רע, מדבקות ושלטונים על עמודי חשמל ותמרורים, המפה מאשררת ואפילו קטע של שביל עיזים בין יערות במבוק ובתי קברות הוליכוני בבטחה, אלא ש... יש פעמים שיש שלט מאיר עיניים והוא ביפנית בלבד. מחוסר התייחסות לאחד מהם המשכתי בדרך והגעתי לשום מקום נפלא. יער שהטייפון הותיר את השבילים והדרכים מכוסים בענפים ועלים. אחרי קילומטר, הבנתי שאני אמור לחזור ולחפש שילוט מתאים. וכשזה לא קרה, עצרתי באיזו חווה חקלאית, מייד ניגש אלי אחד מהעובדים, קד קידה עמוקה. הראיתי לו לאן אני צריך להגיע וביקשתי שיראה על המפה. ואני הנרו עם כל התחפושת.. הוא הורה לי להמתין במקום. חזר אחרי שתי דקות עם אחד מכלי הרכב המיניאטורים ואמר לי להכנס תוך שהוא מממלל Osetai, Osetai..את מהות המילה הסבירו לי וונדי ואבי. זו תשורה שחייבים לקבל מהתושבים המציעים לך אותה, וכבר חוויתי אוסטיי אחד מוקדם בבוקר, כשאישה יצאה מן החצר ורצה לקראתי כשהיא אוחזת במגש ובו פחית שתייה ושקיות בד תפורות. כך גם הבחור שדחס את התרמיל למושב האחורי והסיע אותי במשך כמה דקות עד לשער מקדש 4. שוב הטקס והפעם עוד פרצוף מוכר. בחור גדול יחסית עם טייטס שחורים ומכנסיים קצרים. הוא יהיה ההנרו המאומץ החדש. עם אנגלית רצוצה הבנתי שהבחור, בונה ומתחזק אתרי אינטרנט, עבר תאונת דרכים קשה עם אופנוע. חודשיים בילה בבית חולים ושנה של שיקום ועכשיו הוא עושה את המסע כדי להודות על שהחלים ולהתפלל למען אמו החולה. תיאור קלאסי של מאפייני הצליינים כפי שכותב Ian Reader בספרו.גם אני מעניק אוסטיי לקגיאמה. בחצות היום עוצרים לאכול אודון Udon, שהן האטריות העבות השרויות בנוזל דמוי מרק עוף שעליו בוזקים מעין קורנפלייקס שהופך למעין דמפלינג משונה. בצד, דג קטן מטוגן שקצה זנבו מבצבץ מהטמפורה. מוזר וטעים. היום הסתיים כשהוא מזמין מקום בריוקן מבלי שידע שזה הריוקן שבו אבלה את הלילה. בדרך לשם אני סוחט ממנו הסברים על כביסה, הסברים אותם אני מנצל ברגע זה. The Lady Of The Hause, מקבלת אותנו בקידה עמוקה, מתיישבת למולנו על שוקיה ושוטפת את חלקו התחתון של מקל ההליכה, הוא קובו דיישי עצמו, שמא יכניס לבית את אבק ולכלוך הדרך. זה ההסבר לכך, שאת המסע אתה עושה עם קוקאי יד ביד. זה מתיישב עם המסורת היפנית הנשמרת של חליצת נעליים בכניסה לבית וחליצת נעלי הבית והחלפתן באחרות בהיכנסך לשירותים.
בעל הבית שעשה את המסע שמונה פעמים, ביחד עם קגיאמה, משנים את הריוקאן של מחר ומקצרים המסלול של מחרתיים ובתיאום עם וונדי, הכל מתנהל ביעילות שאינה ברורה לי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה