הבוקר היה זריז מאד כדי להפרד כמה שיותר מהר מהמקום המגעיל הזה שכל העדויות מוכיחות כי היתה זו מספרה שהוסבה למגורי נואשים או טמבלים כמוני שעדיין לא למדו שאם זה זול, אז גם ביפן זה יקר ולא תמיד נעים. לפני שבע שמתי פעמי לעבר המקדש הבא כשהכל רטוב וסימני גשם טריים מרוססים עלי על ידי המכוניות שכל מאמציהן מלעשות זאת, עולים בתוהו. אבל השמש מוצאת את החורים בעננים שהגביהו בינתיים. זה יהיה יום יפה ונעים.
המפה מראה את הדרך הקצרה ביותר למקדש הבא, לאורך ציר ראשי וסואן. אני החכם מחליט לקחת את המסלול המסורתי של ההנרו, כ 17.5 ק״מ. 
אם יש משהן לא נעים במסע הזה, זה לחצות עיר גדולה כמו טקמטסו על פי סימני הדרך. שום דבר לא כמו הספר ושום מסלול אינו מסומן כראוי. אחרי שעה קשה החלטתי שהמפה מדברת טוב יותר, סימנתי כיוון, ניווטתי עצמי לכיוון הרצוי אך למרות הכל הלכתי כמה קילומטרים מיותרים. במצב שכזה אני מוצא עצמי מרוכז בניווט והעיניים אינן פנויות אלא לאחר שחברתי לדרך 11 היא אם הדרך וממנה אתחיל את העליה ל Yashimaji. כן עליה. התמרור המסמן לכלי רכב את תחילת הדרך מסמן 21%.. השלב הבא מחייב מד זוית. כשהתחלתי לרדת בצד השני של ההר ממקדש Yashimaji הבנתי עד כמה העליה קלה. הכל רטוב מאתמול ומעולם לא פחדתי לרדת כפי שפחדתי היום. לא העזתי והזכרתי לעצמי שוב ושוב. אל תסתכל קדימה, רק על הרגל המושטת קדימה ועל המקל שימצא נקודת אחיזה ראויה. הדרך מרופדת באבנים עם טחב עתיק יומין וכל החלקה עלולה לסיים את המסע קצת מוקדם מדי. לקראת סוף הירידה יש חבלים ואני מוצא עצמי עם שרירי כפות ידיים דואבים מעוצמת החביקה שלהם. הכל עבר בשלום, עובדה, אני כותב על זה. 
הירידה לגובה פני הים ומשם עליה תלולה נוספת ל 400 מטר נוספים. המרחק בין שני המקדשים 5.4 ק״מ בלבד. עדיין בתחומי Takamatsu City. יפן מחולקת לנפות Prefectures, לערים Cities ובהן Towns. כמה סמלי שאני נכנס היום לתחום Sa Nuki City. הנדיבות היפנית עברה כל גבול. לקרוא עיר על שמי?! הקליגרף העניק לי Osetai והפעם חידוש. גליל של צ׳יפס. גברת מכובדת שאלה מהיכן אני. בהתרגשות התבטאה עם כמה מילים ואמרה שזוכה פרס נובל מישראל וזה כתוב בעתון. אין לי מושג אם היא מתכוונת לחדשות היום. על פי הוראתה, בעלה הגוץ פותח את הטלפון ומשוטט באינטרנט וזה נשמע כמו שכטרמן. האם יש זוכה פרס נובל בביולוגיה מישראל ששמו שכטרמן? מתחיל להיות מאוחר ואני מזדרז לרדת ממרומי המקדש Yakuriji
על פי החישוב גמעתי כ 38 ק״מ בהתעלם מבירבורי טקמטסו סיטי. עכשיו בריוקן חביב ללא מייבש כביסה אני שותה תה שלא הייתם שותים ונהנה לאכול את הממתק היפני שהליפקינים, מרגו והדס סרבו לאכול בטקס התה ואני מוצא בו את הדבר הטעים ביותר שיש.
מעודכם לא לבשתם בגד מפח, אני כן. אני עטוף ביוקטה שעומלנה באופן שלא הצלחתי לפותחה ולאחר מאמצים נוספים עם ברך קשוחה וזרוע נטויה לבשתי אותה כשהיא חורקת בזעם. הצווארון של הקצינות במחנה שמונים היה נכלם לו ראה כיצד מעמלנים יוקאטה בסא נוקי טאון. ארוחה משובחת: טמפורה של אדממה, חציל, עוד שני סוגי ירק, שרימפ ענק ועוד דג לבן כלשהו. סשימי מארבעה סוגי בעלי חיים ימיים, מרק צח עם ליים כתוספת, אורז עם תוספות שונות של מחמצים וכמובן דג לבן עסיסי עם ירק כלשהו ושניהם מתוקים, פודינג ביצים עם הפתעות בפנים ולקינוח, ענב גדול חצי מקולף, פלח תפוז ופלח אגס יפני. על זה אומרים Oishi.
הידעתם כיצד מתחיל הפקיד הלבוש חליפה ועניבה את יומו? הוא מתחיל את הבוקר כאשר מטאטא ויעה בידו והוא תר אחר גרגרי אבק או אולי אפילו חול ושומו שמים אפילו בדל סיגריה שמוטל לפתח המשרד ובמגרש החניה.
20:22. זה כשעתיים מטרטרים תופים, מצילתיים ופעמונים ומפריעים את מנוחת השכנים. זה נשמע דיסהרמוני ומזכיר מוסיקת קבוקי משהו. אין פוצה פה ומצפצף. כנראה שההכנות לקראת הפסטיבלים של אוקטובר בעיצומן ויש להם מזל שאני לא שכן של קבע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה