יום 31, 3 באוקטובר

זה גם יום ארוך במיוחד. עכשיו 17:40 וזה עתה סיימתי להתקלח ולהכניס את הבגדים למכונת הכביסה. 

את הבוקר התחלתי בלהחזיר עצמי למקום בו נאלצתי אתמול לשוב על עקבותי בגלל היעדר תקשורת. בדיעבד זו היתה החלטה נכונה מכיוון שעל פי עדויות הבוקר, מעט החדרים בריוקן היחיד בין 65 ל-66 היה מלא. בכל אופן, נהג המונית מאושר ואני עליז ושמח שמתי פעמי אל המקדש שנמצא בגובה 1000 מטר. הטמפרטורה - 9 מעלות אך אין לכך משמעות כלשהי, נעים . הדרך נוחה ומכיוון שהתחלתי גבוה, לא הייתי צריך לטפס יותר מ-500 מטר וגם זה לא הכי תלול שחוויתי עד כה. במקדש שאליו צריך לרדת קמעה פגשתי לתדהמתי אשה מבוגרת וכחושה מניו זילנד. ג׳ולי משהו. איתה, שני צעירים שמקשקשים מעט אנגלית. ההפתעה לאחר כמה ימי ניתוק מנעה ממני אפילו לזכור ולצלם אותם ואת המקדש שנמצא בשיפוצים. היא החליטה להמשיך ולטפס למקדש שלא מן המניין מכיוון שבריוקן ההוא שגם אני לא הייתי, אין מקום. אחד מן השנים עם תרמיל בגודל איש התלווה אלי. ירידה של כ-900 מטר במדרגות ואני שמח שאני לא צריך לעלות את זה. הבעיה התגלתה כשהבחור בן ה 33 הולך בקצב איטי במיוחד. כל עוד היתה הירידה, הבנתי, אך מרגע שהגענו לגבעות ולמישור והמנוע שלו לא מפתח יותר מארבעה קמ״ש, זו הופכת להיות בעיה אמיתית. הייתי מנומס ונשרכתי אחריו את יתרת היום כשאני מוצא עצמי מאלץ אותו להוביל משום הנימוס. הבחור בן 33,  Sekiguchi שמו, התפטר ממשרתו כמורה באוקינאווה כדי לטייל בעולם ולהשלים את המסע בשיקוקו. לטענתו, אם לא ישוב לעבודה לפני היותו בן 35, יהיה לו קשה למצוא משרה. הוא גם מוסיקאי מומחה למוסיקה אוקינאווית ואת לימודיו ב Sendai סיים בספרות יפנית. מכל אלה שפגשתי עד כה הוא המקפיד ביותר על הלכות התפילה. מקפיד על קריאת כל הטקסט לפני המקדש הראשי והמקדש של קובו דאישי. גם זה גוזל זמן.  הזמנתי אותו לאכול אודון ומפעם לפעם הוא נזקק להפסקה נוספת. ומכיוון שהוא נושא את האוהל על גבו, הוא הצודק ולא אני. רבע שעה לפני סגירת מקדש 70, נפרדנו. אני למלון המשמים שנמצא על אם הדרך והוא אל אהלו. לחפש את המלון שלא שם לו באנגלית ולא מספר טלפון שאפשר לזהות על פיו, זו משימה מעצבנת. ההריונית השניה שפגשתי ביפן, נטשה על פי הוראת הבוס את משמרתה במשרד כלשהו והובילתני עד לדלת המה שנקרא ״Business Hotel Motoday". עכשיו צריך לחפש משהו לאכול. Stay tuned!!