יום שישי, 21 באוקטובר 2011

יום 24, 26 בספטמבר

גשם ירד הלילה וממשיך לזרזף בעודנו עולים שוב מעבר למקדש 44 בדרכנו למקדש 45 המבודד. 
עולים ל 570 מטר, יורדים ל 200 , עולים ל 790 ויורדים ל 540. סתם כותב כדי שתבינו שזה לא ״מים לים״. הדרך אפופת ערפל, מה שיוצר אוירה קסומה ומאיימת של אגדות האחים גרים וסופרי כישוף אירופאים. הגשם שוב גורם לשבילים לנזול, זה חלק ומחייב תשומת לב רבה ובעיקר משום שהטייפון שטף את הכל והשבילים הם הסלעים עצמם, לעיתים חתורים עמוק. פרחים חדשים, נחש חום שכמוהו ראיתי לראשונה והגעה לאחר שלש וחצי למקדש שאפילו קוקאי הגדיר אותו ״מקום קשה״. סלעי ענק ועצי ארז ענקיים כשהשביל היורד מההר למקדש עטור עשרות פסלי בודהה לצורותיו השונות כשדגלי בד מתנופפים לצידם. מערה אפלה מוארת בנרות יוצרת תחושה הארי פוטרית משהו. זה יום של שתיקה, החלטתי להניח למרי קצת ולתת לה לשיר עם עצמה. בעיסוקה הנוסף היא זמרת בעיקר של ג׳ז ומוסיקה ברזילאית  גל קוסטה עם שירי ז׳ובים מהווה חלק נכבד מהרפרטואר שלה. הדרך חזרה ממקדש 45 מחייבת הליכה בחלק מאותו תוואי שהוביל אליו. פגשנו זוג מדהים, היא בת 68 הוא בן 72, תושבי שיקוקו ושכנים של מקדש 64. הגברת הנפלאה פצחה באנגלית שלא מן העולם השיקוקי. מבטא מצויין, מבנה משפט טוב ואוצר מילים מכובד. לפני שלש שנים עשו כ 150ק״מ בקמינו בספרד. בזמנם הפנוי הם לוקחים את המכונית, חונים ליד אחד המקדשים שטרם ביקרו והולכים למקדשים הקרובים ושבים אחרי יומיים, שלשה למכונית. יש לי הזמנה חמה וכנה להתארח בביתם לכשאהיה קרוב למקדש 64. היה חבל להפרד, הם פנו ל 44 ואנו שבנו למלוננו, ללילה השני בו. מקלחת, כביסה ושוב לקפה החמוד והלא שייך למקום, Petite Clef. אתמול שאלתי מה זה Clef והחמודה עם הקסקט הסבירה שזה מפתח בצרפתית. לך תגיד לה שהשלטים על הבית, כל הניירת והאריזות, הכל שגוי! אבל היום כשהגענו פעם נוספת,  בעקבות קריאות השמחה, יצאו אלינו מהמטבח, בעל הבית והשף קונדיטור שלמד והוסמך בעיר הגדולה בשיקוקו, מטסויימה. הפרופיטרול מולא בקרם תה יפני שהיה טעים ולא מתוק מדי. עוד מעדן למחפשי מאכלים אזוטריים ומשובחים. חפשו ב google earth, Kumakogen Town, Ehime, Shikoku, Japan
כל שעה וההפתעה שלה:

לארוחת הערב הצטרף איש מגולח ראש וצנום. הקרדיט כולו שלו. הוא שאל מהיכן אני מגיע ומכאן ואילך הדברים התגלגלו באופן מרגש. אחרי שנודע לי שהוא מנגן בחליל במבוק, די כפיתי עליו להביאו ולנגן. לצלילי מוסיקת זן מרגיעה ולצלילי מוסיקה אירית, החלפת דברים ואינפורמציה.  מצאתי איש קסום. June, יליד 48, אב לשני ילדים. 33 ו- 29, סב לארבעה, שהיה עורך מגזין לנשים. פרש בגיל 56 ומאז משמש ככותב ועורך עצמאי. נשוי לאישה נוצרית. החל לנגן לפני כ- 7 שנים בלבד והחליל הפך לידיד נפש. החל ללכת את המסלול בסוף אוגוסט וכמובן נתקע עם המונסונים. הסיכום להערב: נעשה הכל כדי שנפגש במקדש 58 ומשם נמשיך ביחד. זו בקשתו ואני חף מהתעלקות במקרה ספציפי זה. מחר יום אחרון עם מרי ואאלץ להתרגל להסתדר ללא תרגום סימולטני משובח. היא היתה רוצה להמשיך אך גם לה יש חיים והתחייבויות. חבל!
מרגו... יהיו הרבה אורחים מיפן בשנים הקרובות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה