יום שישי, 21 באוקטובר 2011

יום 15 למסע, 17 בספטמבר

במקדש 37 יש חנות קטנטנה וגולדן רטריבר אדמונית משכה אותנו פנימה. איש קטן, מגולח ראש בעל שרירים וחביב מאין כמוהו סיפר על עבודות החריטה באבן ובזכוכית שהוא עושה. ייתכן שהוא מהמקדש עצמו. תמורת שלש מאות ין הוא לקח חרוז קריסטל וחרט לבקשתי את שמה של סנאה ביפנית ועשה ממנו שרשרת ובה שני חרוזים אדומים והקריסטל באמצע. אחרי זה נראה לי שאני יכול אם ארצה לעשות את כל ההנרו במכונית.אני קיבלתי אוסטאי של 6 בקבוקוני אבן שמבטיחים בריאות.
גשם אדיר יורד והנהרות מגיעים לגובה מבהיל. אני לא לוקח סיכון וסנאה מבטיחה שלא אעשה כך. אנו ממשיכים במסע הנסיעה שחוסך לי ימי הליכה רבים. זה אולי לא ההנרו האולטימטיבי, אך המתנה במקום לא תאפשר לי להגיע בזמן אל היעד, והרי צפויות הפתעות מזג אויר גם בהמשך וממילא הייתי יוצא מדעתי והעובדה שהיא מאושרת מהמסע המשותף, גורמת לי לתחושה שאני לא מהווה טירחה. אני לא יודע מה החבר שלה חושב אך אנסה לברר בהמשך. בין מקדש למקדש שמשתרע סביב הרדיוס של Onomi, הכפר שלה, הצלחתי להבין את תרבות הבושידו שנראה לי שהיא קורבן שלה. התפיסה הקשוחה שאין מגע פיסי בין הורים לילדים. לשאלתי על התופעה, היא מספרת שמאז שהיא זוכרת את עצמה, לא היה כל חיבוק או נישוק בינה ובין ההורים. הקשיחות אפיינה את היחס לילדים וכל מגע פיסי נמנע בבית,  קל וחומר בפרהסיה. לטענתה, הדברים משתנים ואני יכול להעיד שבשיעור הבלט של שיזף ראיתי אמהות מתייחסות לילדיהן כפי שאנו מכירים בסביבתנו. 
סיפרה לי על שכנה הטוב והמסור, 
הסיפור של איש היקוזה עטור כתובות קעקע מפוארות וקצוץ בוהן שגנב את כספי הבוס בטוקיו ונאלץ להימלט עם משפחתו אל מקום בו לא ימצאו אותו והגיע לאונומי לאחר שאת הילדים מילט למקום לא ידוע עד היום. הוא עובד אצל הבוס שלה ארבע עשרה שנים ובינתיים ההוא מטוקיו החזיר נשמתו לבוראו. הוא עדיין לא מגלה היכן הילדים אך כיום חש בטוח יותר. 
עונת הסומו ובחדשות הערוץ הראשון יש תקציר בחדשות. כנראה שהקרבות המלאים משודרים בכבלים בלבד. אבל בחדשות מופיעה מפה של ישראל, תמונה של ביבי וצילומים של אבו מאזן. זה לא מעודד. הטייפון מעל אוקינאווה ממשיך להשפיע על כמות הגשמים. סנאה אומרת שיהיו מקומות עם 500 מילימטר ביממה.     .
הקליגרפית במקדש 38 יצאה מגידרה. מכיוון שאני מישראל ולא אדע לספר לאף אחד, היא נותנת לי במתנה פתקי ברוקד שניתנו לה על ידי הנרו שעשו את המסלול מאות פעמים. אוצר יקר ערך. במקדש 38 נכנסנו ללב ליבו של קרבי בודהה במורד מדרגות בחושך צלמוות במעבר ברוחב הכתפיים שלי ובמסלול יורד ועולה הקפנו את בסיס הפסל בתוכו. למתעקשים, זו יכולה להיות חוויה רוחנית מיוחדת במינה.
הריוקן הערב הוא הטוב ביותר שהייתי בו עד כה וסנאה אומרת שהוא הטוב ביותר באזור. גם אונסן מדהים עם בריכה פנימית וחיצונית וגם מים שיוצרים תחושת חלקות לגוף, כפי שמעולם לא חשתי. אונסן אינו יכול להקרא כך אלא אם הוא אכן ניזון ממים חמים ממקור וולקני ואיכות המים וריחם שונים ממקום למקום. הוא מאושר רק ע״י הממשל. 
המסעדה במקום מצויינת וחשוב לדווח לוונדי ואבי. הריוקן נמצא על כביש 56
 שוב תמונות בטלויזיה המראות את אזורי החורבן שביפן מאז הצונאמי ועד נזקי ההוריקנים שלפני שבועיים והנוכחי. 
יפן מריחה דגים וכך גם המסדרונות של הריוקאן הטוב הזה. 



מבלי להבין יותר מדי אפשר ללמוד על יפן גם מהתמונות בלבד. חרדת הקודש בטקס הענקת כובעי אחיות לבוגרות הלימודים. יפן לא תתאושש מהקטסטרופה הכלכלית אם לא יחול שינוי מהותי בהנהגה שמתוארת ע״י סנאה כחבורות יאקוזה פוליטיות שלא מאפשרות לכוחות חדשים ורעננים לחדור לפוליטיקה היפנית. כסף משחרר פוליטיקאים מעבירות פליליות והמנטליות של הדור הצעיר חלשה מזו של הזקנים השולטים. היא מתארת את חוסר החוסן הנפשי של הצעירים באזור האסון במזרח. האפאטיות והציפיה שמישהו כבר ימצא עבורם את הפתרון. 
סנאה נסעה לביתה ואני בריוקאן מנסה להזכר בכל הדברים שאמרה במשך היום ונזכרתי שבאונומי, הכפר שלה,  יש מיני סופר ללא דגים בשר ושאר מיני מצרכים. המשפחות מזמינות בטלפון מצרכים ואלה מגיעים במשאית חלוקה פעם בשבוע לכפר והחבילות מפוזרות בין הבתים. 

התקשורת הטלפונית של SoftBank בשיקוקו, קטסטרופלית. אני חייב לתאם עם וונדי את השינויים ומוצא עצמי מנותק תוך כדי שיחה מבלי שהיא או אני יכולים לצלצל האחד לשני. תובנה חשובה לנוסעים ליפן ויוצאים אל מחוץ לערים, אל תתפתו לחברה זו גם אם הספק הישראלי מחובר אליה. מנסיון, רק ל -DoCoMo יש תקשורת בהרים וגם זאת לא ב100% אך ודאי עדיפים על סופטבנק.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה