יום של טייפון. לא לוקח סיכון ועוצמת הגשם שמעולם לא חוויתי, מוכיחה זאת. כדי לא לאבד ימים, סנאה מציעה לבקר במקדשים שבסביבה ובתוך קוצ׳י עם המכונית ולא יכול היה להיות טוב ומוצלח מזה . לצהריים התלוויתי לפגישה עסקית עם הבוס שלה ואיש מכירות צעיר וחביב שאמור להצטרף לחברה שעוסקת במיצוי שמנים מעצים שגדלים בסביבה.
אינוקי, עץ ממנו ממצים שמן אתרי לארומה ולשיכוך עקיצות וכאבים.
קורומוג׳י, עץ יקר המציאות לייצור חומר רפואי.
הבוס, אדם באמצע שנות השבעים בעל פנים מאירים וחביב באופן בלתי רגיל. שאל שאלות וסנאה תירגמה. ארוחת הצנריים היתה למקום בו נחתם החוזה עם הצעיר. על נייר דקיק עם עשר שורות כתובות בכתיבה קליגרפית, הוסיף הצעיר בדיו אדומה פרטים נוספים, פרטיו האישיים מן הסתם ומסר זאת לזקן החביב, שקיפל בזהירות הנייר בקפליו המודגשים, הכניסו למעטפה מוארכת והכניסה לכיס חולצתו. סנאה מספרת שבהיותו עשיר גדול ובעל יערות רבים, מפעל לחלקי מכונות תפירה ועוד עסקים שונים, הוא תורם רבות גם לקהילה הקטנה שבעצם תלויה רק בו. ביום שיחסל עסקיו, המקום יתמוטט לחלוטין. הכפר שבו כ -200 נפש, בתים ריקים רבים ובתי הספר סגורים. ששה תלמידים מוסעים למרחק רב וחוזרים בערב הביתה לכפר מת. התעשיה שלו והביקוש לשמנים של העצים היקרים והנדירים, מותירים סיכוי כלשהו. אם ממשלת יפן היתה סינית, היא היתה כופה על כל מפוני הצונאמי לעבור לשיקוקו. זה היה מחיה את המקום, מייצר מקומות עבודה למורים ואולי מותיר דור חדש שיחיה באי הנהדר הזה.
הטייפון מגביר את כמות הגשם לעוצמות שמעולם לא ראיתי. מייד ניתן להבחין בזרימה גובהת והולכת בנהרות ובתעלות ומצלעי ההרים זורמים מיים מצינורות ניקוז אדירים, שבימים של שמש קופחת, לא בדיוק הבנתי לשם מה הצינורות הללו.
שש בערב. מלון שנראה מבטיח מארח שני אורחים. דיכאון ממש. בחדשות שבע אני צופה בתמונות של שטפונות היום. הטייפון שמתחולל באוקינאווה משפיע על שיקוקו וממה שאני מבין, צפויים שטפונות גם באזורי הטייפון של לפני שבועיים. אנמ מתרשם מהתמונות שעדיין מנחשים לאן הוא יפנה. מקווה שלא ישפיע באופן קיצוני על המשך ההליכה.
העובדה שאיני יכול ללכת גורמת לי לנצל את סנאה ואנו מכסים את המקדשים באזור הצפוף של קוצ׳י והסביבה במכונית הזעירה שלה.
יש לוחיות צהובות למכוניות המוגדרות זעירות ביפן והקונים נהנים מהטבןת מס. המכונית Nissan Moco היא הפתרון להסתובב בכבישים הצרים ובסמטאות הבלתיעבירות של הכפרים. יש ביקוש רב למכוניות זעירות שכאלה באזורים הכפריים והיום הבנתי מדוע הונדה ג׳אז נחשבת ענקית.
קצת על סנאה: הבת בת השתים עשרה והילד בן השמונה אינם מדברים יפנית למרות שאביהם הינו ממוצא יפני שדובר היטב את השפה. היא הבינה שעשתה טעות נוראית כשלשה חודשים לאחר שהגיעה לקנדה אך מחשש לתגובת ההורים, היא לא העזה לחזור. בעלה בעצם חיפש מודל של האמא שלו. מי שמשרתת את הבעל ודואגת לחינוך הילדים. אפילו לימוד אנגלית נראה לו מיותר ולכן האנגלית שלה, גם אם נחשבת מצויינת ליפן, סובלת מחוסר גדול מאד ובעיות מבטא קשות. ההחלטה שלא להילחם על הילדים היתה גם מסיבות כלכליות, לא היה לה סיכוי כנגדו וכנגד עושר משפחתו, אך ייתכן שהוויתור שלה להלחם בסרטן, גם הוא מצביע על נכונות בסיסית לקבל את הגורל כפי שהוא.
בהיתה צעירה בשנות העשרה, המשפחה היתה במצב כלכלי קשה. המשפחה חסכה כסף ללימודים גבוהים לאחיה הבוגר למרות שהיה ברור שהיא מוכשרת לא פחות, לכשסיימה תיכון, סרבו ההורים לממן את הלימודים הגבוהים שלה. היום ההורים מצטערים צער רב ואף הביעו זאת בהתנצלות פומבית בפניה ונראה לה שהעניין מאחוריה.
בטלויזיה מראים תמונות של חילוץ אנשים ממעליות וחושך במגרש הבייסבול הקדוש עקב הפסקות חשמל יזומות שמקורן באסון הצונאמי והאסון הגרעיני בעקבותיו. הגשם מכה בחלון. החזאים צודקים.
קיבלתי משימה. אני מחזיק במחברת נייר שמיועדת להעתקת הסוטרא. סנאה נתנה לי טוש מיוחד ואני אמור להעתיק את הקליגרפיה, את העותק המושלם אני אניח בתיבה של אחד המקדשים כשאני אמור להקדישה למישהו ולחתום את שמי.
שני חדרים הושכרו במלון SP הצמוד למרכז ספורט ענק. אין מסעדה, אין מעלית והמקרר מנותק מהחשמל. דיכאון מכל מה שמתרחש בשיקוקו.
אם יש מקום על המפות שאני רוצה לנסוע אליו זו יפן. לא בא לי על טוקיו כלל אבל קיוטו! אני מתה לבקר בעיר הגנים היפהפיה הזו ולראות את כל הגנים וגני הזן...טייפון או לא, אני מקנאה.
השבמחק