הרכבת של טטסואו יוצאת מ Hiwasa מוקדם והפרידה מממנו היתה חפוזה. הוא נראה נרגש וסימן תודה על המכתב שהותרתי בידו. ההליכה לאורך כביש 55 נעימה ומזמנת מראות חקלאות קטנה וכמעט אוטרקית. בסביבות 11:00 מבלי לדעת מה השעה עצרתי בחנות הנוחות Sunkus כדי לוודא שאני במקום הנכון. שוב הפתעה. העובדים שלא יודעים מילה אנגלית וודאי שלא להסתכל במפה, הזעיקו מישהי שיצאה מדלת משרד. לא להאמין, אנגלית משובחת. תחקור קצר והיא מנדבת בשמחה כל מידע עליה ועל משפחתה. שמה Siti Aishah והיא מוסלמית ממלזיה. נשואה ליפני מקיושו, בת 32 ואת לתאומים בני 8. 15 שנה ביפן והיום מנהלת את הסניף ב Mugi Town. אמה יפנית שחיה בבורניאו שבמלזיה ומנהלת משרד נסיעות שמתמחה בסיורים ביערות הגשם ובהגנה על האוראן אוטנג....כך נולד רעיון למסע למקום שלא בדיוק עלה על דעתי עד כה.
הקושי שבגידול ילדים עם רקע רב תרבותי והחשיבות בלימוד ערבית, מלזית, אנגלית ויפנית. מסגד יש רק בטוקושימה וכדי לשמור על כל אלה, היא מקפידה לנסוע למלזיה לפחות מדי קיץ. עכשיו, לרמאדאן ולעיד אל פיטר כל המשפחה היתה במלזיה. זה לא נגמר בלי אוסטאי של משקה איזוטוני.
עוד טלפון חיוני להמשך הדרך לצורך תרגום.
Kaizanso הוא הריוקאן אליו הגעתי בשעה מוקדמת מהצפוי. מיקום נפלא, משקיף על מפרץ אופייני לאזור. הירוק משיק לים אבל חדר הרחצה טעון שיפוץ רציני.
המצב הנורא ביפן בא לידי ביטוי בספר האורחים בו נרשמתי. היום, 12 בספטמבר והאורח הקודם שמצאתי היה רק ב 6 בחודש. תיירות הפנים ביפן שנזונה מהיפנים עצמם, פגועה מאז ימי המשבר הכלכלי שהחל עוד בסוף שנות ה-90 ובנוסף, רעידת האדמה, הצונאמי ועכשיו הטייפון, כל אלה גורמים לכך שפרט לתקופת השיא בפריחה או קצת בשלכת, כמעט ואין תיירות.
היום, 6 חודשים מאז הצונאמי והטלויזיה הראתה אמש תכניות על מקומות שהיו ואינם, צילומים של אנשים מסויימים שנקלעו למצבים קיצוניים בצונאמי ומצלמה כלשהי קלטה אותם. חודשים לאחר שנקלעו למצב המחריד, הם שבים למקום האסון ומספרים את סיפורם על רקע השממה הקיימת היום. אישה ששטה על ביתה כשהיא תקועה בחלון, מלח שנשאר על ספינה שהיטלטלה שעות על ידי הזרמים וזוג שאיבד ביתו בשריפת הענק שהתחוללה בעירם והותירה אדמה חרוכה. בנוסף על כל אלה, תכניות שמציגות את נזקי הטייפון. עיירות וכפרים שנעלמו לאחר התמוטטות חצי הר שחסם נהר שגרם לשטפונות והתמונות חוזרות על עצמן.
תקשורת ביפן? בטנזניה לא היה מקום ללא תקשורת סלולרית. כאן ב -Kaizanso על הר נישא מעל חוף הים, אין תקשורת, לא ל -SoftBank ולא ל - DoCoMo. בטנזניה מרימים אנטנות גבוהות בעוצמה שצולה ציפורים באויר וכאן הם כנראה חוששים מקרינה סלולרית ולכן מסתפקים רק בקרינה גרעינית.
שוב האוכל, נדמה לי שפתרתי חלק מהתעלומה באוכל היפני, שוב ושוב אני נתקל במזון שגורם לחלחלה והסיבה נטועה כנראה בציפיות. כאשר אני מקבל על מגש הארוחה המדהים ביופיו מאכל שמזוהה על ידי כדייסת אורז שודאי חשקה נפשי בה, וכשאני טועם אני מגלה שזו מין רביחה עם טעם שמעולם לא טעמתי, אוחזת בי תחושת גועל מדהימה. כך כשאני מגלה לשמחתי דג צלוי עם רוטב מבהיק שמצפה אותו ובטעימה הראשונה אני מגלה שהדג מתוק, או פודינג וניל במראה נמצא כקציפת ביצה ללא תבלין אחד שאני יכול לזהות בו. השוק שאוחז בי חולף כאשר אני מנסה טעימה נוספת. יש מאכלים שאני מוכן לא רק לטעום אלא אפילו לאכול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה