יום עצוב. טטסואו סאן לא מסוגל להמשיך. הברך, כפות הרגלים, מנעו ממנו לעשות את כל היום והוא עלה על רכבת אחרי שהגענו למקדש 22.
הלכתי עם Miagi San, בחור שחוזר הביתה אחרי תשעה ימי הליכה, כבר נפגשנו אתו בעליה למקדש 11. מה שמסביר שהנרו אינו מתכון אחד ויחיד והשילוב בין אנשים או בדרך עשיית ההנרו, גמישה לחלוטין. אתמול הוא שילב אוטובוס עם הליכה ברגל. הכל קביל.
הגענו מוקדם יחסית, המלון פותח שעריו ב- 16:00. טטסואו חיכה במקדש 23 ולאחר מכן הלכנו למוזיאון הצבים. החינוך לשמירה על צבי הים מוטמע בחברה היפניתבגיל צעיר מאד וכנראה די בהצלחה. צריך ללמוד כיצד הופכת מטרה לכדי פסטיבל ססגוני שנחוג בתקופת ההטלה, הופך את האוכלוסיה לשגרירה של רצון טוב. צבי הים ביפן מוגנים.
שיעור היום: לא משתמשים במקל ההליכה כשנמצאים על גשר. קובו דאיישי נהג ללון מתחת לגשרים ועד היום חשוב שלא להטריד את מנוחתו. 
הבונוס של המלון שנמצא בקרבה מיידית למקדש 23 הוא כרטיס החינם לאונסן הצמוד. אם יש עוד דוגמה מובהקת לשמרנות היפנית שמשתלבת עם הקידמה, זו תרבות האונסן. זוגות, משפחות, אוטובוסים מלאים בתיירים, עוצרים, נכנסים לרחצה באונסן. הנוף האנושי ברחוב בטוקושימה או בקיוטו הוא הנוף האנושי בתוך האונסן. המכוניות בחניה מצביעות על חתך של כל שכבות האוכלוסיה ביפן. באמבט הרחצה כולם שווים וכולם מתנהלים על פי הטקס שמי יודע כמה שנים הוא נשמר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה