הליכה ממושכת של 28 ק״מ לאורך דרך 55 המתפתלת לאורך החוף אל מול האוקיינוס השקט. הדרך יורדת דרומה לכיוון הכיף של Muroto והאקלים טרופי. בבוקר עוד ישנם צפרירים קלים והשמש עוד מוסתרת על ידי עננים גבוהים אך בהמשך הבוקר היא נחשפת לחלוטין ומכה ללא רחם. הלחות מעל 90% מה שמפחית את החשש מגשם, ממילא הבגדים רטובים לחלוטין.
לאורך הכביש מעט מאד מכוניות ואוטובוס חולף אחת לשעה ויותר כשעלין הכיתוב Kochi, שם הנפה אליה נכנסתי שלשום. האוטובוסים שחלפו היו ללא נוסע בודד אחד.
לאחר כשלש שעות הליכה בחום ובלחות, עוצר מולי טנדר בצמוד למכונת שתייה. אני מבחין שהנהג הזקן יוצא מהרכב וכרגיל, מכניס מטבעות למכונה וממתין. כשאני מתקרב אליו הוא מדבר יפנית שוטפת ומורה לי ללחוץ על המשקה המועדף עלי. בהמשך היום, לאחר שהבחנתי בבחור צעיר שהגיע עם מכונית ונכנס לחנות בכפר קטן, נכנסתי אחריו כדי לשאול למיקום המדוייק של הריוקאן. הבחור עם חיוך גדול הסביר ואף הציע במבוכה להסיע אותי אך הבין שאני ממשיך ברגל. הוא רכש בקבוק משקה והגיש לי כאוסטאי.
המלון אליו אני אמור להגיע, מקבל את הקידומת Lodge. זה מייד מעורר תקוה שלפחות על השלט ניתן יהיה לזהות את המילה באנגלית. לא מניי ולא מקצתיי. הניחוש הצליח, מצאתי ואת פני קיבלה קשישה שנותרה עם שן חותכת אחת. חביבה ומאירה פנים הראתה לי את המקלחת והסבירה שאת הכביסה היא עושה. תסכימו שאין בעולם Lodge שכזה.
בארוחת הערב קיבלו את פני שני צעירים חביבים עם עשר מילים וחצי באנגלית. הם מתגוררים כאן יותר משנה לאחר שעברו לאזור כדי לעבוד. שניהם מאזור אוסאקה והם עוזרים לקשישה בכל הקשור להגשה ולפינוי הכלים. הם חשים בבית וזה ניכר במערכת היחסים החביבה ביניהם ובין בעלת המקום
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה