יום שישי, 21 באוקטובר 2011

יום שביעי למסע, 9 בספטמבר



אני לא יודע איזה יום בשבוע. יום ארוך תוך כדי חציית טוקושימה. אם היפנים היו ממסחרים קמעה את ההנרו, יש סיכוי שהסימונים היו טובים יותר. אני עם טטסואו שמשתפר מעצם ההליכה באזור שטוח ובעזרת הארקוקסיה והחבישות שאני מבצע בו. נראה שמעולם לא טופל כך. אני הולך עם אדם במשך יום שלם, כמעט 30 ק״מ  ואני לא יודע עליו דבר למעט העובדה שהוא בן 64 ונראה בן חמישים, עבד בטויוטה ועכשיו יש לו זמן לעשות את המסע המלא. מה יכול לחבר בין שניים אלא יש אינטרס משותף. נראה שהוא מוכן להקריב לא מעט כדי ללכת אתי. אתמול ביקשתי מוונדי שתסביר לו מתי לקחת את הכדור ובהזדמנות גם להציע לו להיות אתי בחדר אם לא יהיה מקום בריוקן המוזמן שלי. הוא השיב שלא יוכל לעמוד בקצב. הערב הוא הזמין חדר בריוקן שלי למחר.
בארוחת הערב שהיתה אכילה לחלוטין הצלחתי לתרגם משפת הסימנים שהוא נשוי, אב לשתיים, שני נכדים ואחד בדרך. מעבר לממוצע היפני שעומד על 1.3. זוהי יפן. העיירות והכפרים מאופיינים בדממה של קשישים. מיעוט ילדים שניתן להבחין בהם ל- ומבית הספר, אך התמונה היא קשישה מאד. בשיקוקו, לא תמצא גבר בלי מגבת על הראש ועל הצוואר. כשם שאנחנו עם סלולר, הם עם המגבת. עונת קציר האורז החלה. כל משק זעיר קוצר עם קומביין אורז קטן שפורק את האורז הקטן למכונית שעליה שק גדול. רעש המכונות לניקוי האורז נשמע בחצרות. האורז הוא נשמת אפה של יפן ואין שטח בין הבתים, אפילו בעיר טוקושימה, שאינו מנוצל לגידול אורז.
בהליכה ניסיתי לנתח את עוצמת הפרידה הבוקר מקגיאמה. הוא הותיר מכתב באנגלית אותו תרגם המחשב מיפנית. קשר בין אנשים שחווים חוויה משותפת שיש בה מן הקושי, מקשה על הפרידה. 
הארקוקסיה עושה את שלה וטיפול נכון מאפשר לטטסואו ללכת למרות הכאבים. עוד הספקנו להאזין לנזיר של מקדש 19 והיינו לבד בהיכל התפילה. כמה מעט נדרש מהם ואיזה עושר טמון במקדשים. הורשינו להכנס מעבר למתחם התפילה וגיליתי שהמנחות שבודהה מקבל מאפשרות פתיחת סופרמרקט לאמידים. כמה שדת, תהיה אשר תהיה, דואגת קודם כל לכוהניה, ( או הכהנים דואגים שהדת תשרתם).
כמעט שמונה בערב, טטסואו ואני האורחים היחידים באכסניית המנזר המפוארת ודפיקה בדלת. היא, בסימנים וההברות הדומות למילים מבקשת שאקח את המצלמה ואבוא אתה ועם טטסואו החוצה. היא מראה לנו את הפגודה המוארת ואת הירח המלא מעליו. היא צודקת, מוצדק לצאת יחף עם יוקטה ולצלם את המראה המיוחד הזה. עוד דוגמה לחטא שאנו חוטאים כלפי היפנים. הם מוזרים אך אי אפשר שלא יהיו כאלה כשמבינים את השפעת הניתוק שלהם מהמערב במשך כל כך הרבה שנים.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה