אני לא יודע איזה יום בשבוע. יום ארוך תוך כדי חציית טוקושימה. אם היפנים היו ממסחרים קמעה את ההנרו, יש סיכוי שהסימונים היו טובים יותר. אני עם טטסואו שמשתפר מעצם ההליכה באזור שטוח ובעזרת הארקוקסיה והחבישות שאני מבצע בו. נראה שמעולם לא טופל כך. אני הולך עם אדם במשך יום שלם, כמעט 30 ק״מ ואני לא יודע עליו דבר למעט העובדה שהוא בן 64 ונראה בן חמישים, עבד בטויוטה ועכשיו יש לו זמן לעשות את המסע המלא. מה יכול לחבר בין שניים אלא יש אינטרס משותף. נראה שהוא מוכן להקריב לא מעט כדי ללכת אתי. אתמול ביקשתי מוונדי שתסביר לו מתי לקחת את הכדור ובהזדמנות גם להציע לו להיות אתי בחדר אם לא יהיה מקום בריוקן המוזמן שלי. הוא השיב שלא יוכל לעמוד בקצב. הערב הוא הזמין חדר בריוקן שלי למחר.
הארקוקסיה עושה את שלה וטיפול נכון מאפשר לטטסואו ללכת למרות הכאבים. עוד הספקנו להאזין לנזיר של מקדש 19 והיינו לבד בהיכל התפילה. כמה מעט נדרש מהם ואיזה עושר טמון במקדשים. הורשינו להכנס מעבר למתחם התפילה וגיליתי שהמנחות שבודהה מקבל מאפשרות פתיחת סופרמרקט לאמידים. כמה שדת, תהיה אשר תהיה, דואגת קודם כל לכוהניה, ( או הכהנים דואגים שהדת תשרתם).
כמעט שמונה בערב, טטסואו ואני האורחים היחידים באכסניית המנזר המפוארת ודפיקה בדלת. היא, בסימנים וההברות הדומות למילים מבקשת שאקח את המצלמה ואבוא אתה ועם טטסואו החוצה. היא מראה לנו את הפגודה המוארת ואת הירח המלא מעליו. היא צודקת, מוצדק לצאת יחף עם יוקטה ולצלם את המראה המיוחד הזה. עוד דוגמה לחטא שאנו חוטאים כלפי היפנים. הם מוזרים אך אי אפשר שלא יהיו כאלה כשמבינים את השפעת הניתוק שלהם מהמערב במשך כל כך הרבה שנים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה