זה לא קמינו. כאן ארוחת בוקר ב-06:30. בעלת הריוקן החביבה לקחה אותי לחצר לבאר הפרטית של הבית בן 400 השנים, הפעילה משאבה ומילאה את מיכל המים בשני ליטר טהורים צוננים וטעימים. מזג אויר מצויין, קריר, שמים צלולים ותחושה של התחלה חדשה. עוד לפני היציאה מהעירה, הצטרף בחור שהגיע ישירות מתחנת הרכבת לאחר טיסה למטסוימה ומשם ברכבת והחל ללכת למשך סוף השבוע הקרוב. אי אפשר בלי הקשר הישראלי. הוא עובד בחברה שעוסקת בחקלאות והוא מכיר היטב את המוצרים של מכתשים-אגן. הליכה קצרה אתו ומרי ואני המשכנו כשאני מתחקר אותה בכל דבר ועניין. זוכרים את שאלת הכרית? ובכן הכרית היפנית ממולאת בשעועית או אורז או חיטה, סויה או ״מעורב יפני״ שכולל קצת מכל אלה בתוספת מודרנית של כדורי קלקר. 
אנו אמורים ללכת כשבעים ק״מ עד מקדש 44 לכן בכל מקרה זה יקח כיומיים ואולי עוד קצת. הכתפיים של מרי דואבות ולכן נשאר צמודים לתכנית המקורית ונשהה הערב ב- Ozu. עיירה עתיקה שחלק נכבד ממתחם הטירה שלה נשאר כפי שהוא. אחר הצהרים הלכנו לבקר בבית קייט של אחד מעשירי המקום שעשה את הונו במחצית המאה ה-19 מייצור שעווה לנרות מצמח ה Hatze. (עכשיו אתם יודעים). 
מרי, שאת גילה ניתן רק לנחש, היתה נשואה כעשר שנים לקנדי ממוצא סיני שהגיע ללמד בקיוטו אנגלית. סיפור פליטים של המאה העשרים. המשפחה הסינית מהאנוי גורשה ע״י השלטון הקומוניסטי ומשפחת הפליטים התפצלה בין שתי מדינות ליברליות, דנמרק וקנדה. מרי נסעה לפני שנים לדנמרק ושם פגשה את הבחור. היו נישואים ואינם עוד אך ללא ילדים. אפרופו דנמרק, בטיול אחה״צ פגשנו בצבע בלונדיני לא רגיל, זוג דני בירח דבש. אוהבי יפן שזה להם הביקור החמישי והם מלווים בידיד יפני שמוביל אותם גם לחור הקטן והמקסים הזה. הנהר האדיר כאילו לא חווה שיטפונות לפני שלשה ימים אך הסימנים ניכרים ומגובה הטירה מראה לנו אחד העובדים את שטחי ההצפה. כאן יצאו בזול אבל האיכרה הזקנה שעדרה בשטחי הכרוב באחד הכפרים בדרך לכאן הראתה לנו כיצד כל הכרובים נפתחו כפרחים בעקבות הכמות העצומה של מים שניתכה עליהם. אולי, אולי הם ייסגרו ואפשר יהיה להציל משהו מהייבול. תופרת/אורגת זקנה ביקשה שארשום את שמי בספר המבקרים. העברית גרמה לה להעניק לי במתנה הדפס יפני רקום שודאי ימצא עצמו ממוסגר ותלוי על הקיר. הידעתם? כל מחוז מעביר את השפים המעוניינים בכך, בבחינה המסמיכה אותם להגיש את דג האבו נפחא הרעיל. הצטלמתי הערב עם אחד כזה. הדג הוא דג של חורף ואני מצר על כך מאד. תחרויות הסומו בעיצומן. אם לא היה בזה משום חלק ממסורת עתיקת יומין ומסורת דתית בעיקר, לא הייתי מצליח להבין את התאווה של היפנים ל״ספורט״ הזה.
עוד קצת מרי. על פי השם הייתי משוכנע שהיא ממשפחה נוצרית, אך לא כך היא. ביפן כמו ביפן, הכל קביל. השם חביב, מזוהה כמובן מריה אך אין כל קשר דתי. משפחתה מהוקאידו, בודהיסטית לחלוטין. מרי מחווה מחוות לקובו דיישי כמו גם לכל פסלון אבן בודהיסטי קטן החבוש בכיפה סרוגה ועטור סינר בד אדום. בדרכנו לכאן עברנו ליד קתדרלה עצומת מימדים, קצת חיקוי של הדום בקלן. אל תטעו, לא העתיקו דבר, רק בנו מבנה לחתונות שייראה כמו כנסייה רומנסקית כשרה. היפנים נולדים שינטו, חיים את בודהה ושינטו ביחד, מתחתנים חתונה מערבית נוצרית כשעושה הטקס יכול להיות סטודנט זר שיקרא את הטקסט ההוליוודי הידוע והם מתים בטקס רב רושם עם כהן דת שינטו כשהאורחים מביאים כסף למשפחה האבלה ושבים הביתה עם מתנות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה